פסק-דין בתיק ע"פ 5953/13

השופט י' דנציגר:

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 4.7.2013 (השופטת נ' מוניץ) בעניינם של המשיב, אהרון דוידי (להלן: דוידי), ושניים נוספים - אהרון דמרי וסלימאן אבו רקייק (להלן: דמרי ו-אבו-רקייק) - וערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 15.12.2013 (השופטת י' שיטרית) בעניינו של המערער, מרדכי אביטל (להלן: אביטל), שניהם בת"פ 41606-04-12.

דוידי הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון ביבוא סם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו-19(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים); בהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בלבד, לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים; בקשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); וכן בהסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. בגין האמור הושתו על דוידי חמש שנות מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו; 26 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע; וכן תשלום קנס בסך 8,000 ש"ח, או 80 ימי מאסר תחתיו.

אביטל הורשע, אף הוא על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בניסיון לביצוע עסקה בסם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו-19(א) לפקודת הסמים; בהחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית בלבד, לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) סיפא לפקודת הסמים (שתי עבירות); בהפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק; וכן בהשמדת ראיה, לפי סעיף 242 לחוק. בגין האמור הושתו על אביטל 21 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו; 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור כל עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים; שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור כל עבירה מסוג עוון לפי פקודת הסמים, למעט שימוש בסם מסוכן; ארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של שימוש בסם מסוכן; תשלום קנס בסך 4,000 ש"ח, או 35 ימי מאסר תחתיו; וכן פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, למשך שמונה חודשים. יצוין כי ביום 6.2.2014 הורה בית משפט זה (השופט נ' סולברג) על עיכוב ביצוע עונש מאסרו של אביטל עד להכרעה בערעור, כשבתקופה זו יישאר הלה משוחרר בתנאים מגבילים שנקבעו.

העובדות על פי כתב האישום המתוקן (לצורך הסדר טיעון)

1.       האישום הראשון: במהלך חודש פברואר 2012, או בסמוך לכך, נרקם קשר בין דוידי לבין שני ישראלים המרצים עונשי מאסר בפרו - שמעון שריקי (להלן: שמעון) וזאב קובי ציפרוני זעפרני (להלן: קובי) - ולבין אחמד אבו עיסא (להלן: אחמד), לשם ייבוא סם מסוכן מסוג קוקאין לישראל ומכירתו. ביום 22.3.2012 שלחו שמעון וקובי כשמונה ק"ג קוקאין מפרו למצרים, באמצעות בלדר פרואני במטרה לייבא, לפחות את חלקם, לארץ. סוכם כי דוידי ידאג להכניס לארץ 1.2 ק"ג מהסם בתמורה ל-52,000 דולר שיועברו לשמעון וקובי (להלן: העסקה). בהמשך, הודיע דוידי לאחמד כי הסם הגיע למצרים וביקש ממנו לשלם חלק מהתמורה לבלדר במצרים, במעמד העברת הסם, כשיתרת התמורה תישלח לפרו. ביום 27.3.2012, תוך תיאום טלפוני של דוידי עם אחמד, ולאחר שתשלום בסך של 30,000 דולר כבר הועבר לפרו, נפגשו בלדרים מטעם אחמד עם הבלדר הפרואני במצרים, קיבלו ממנו את הסם והעבירו לידיו סכום של 19,000 דולר. לאחר קבלת הסם, ולאחר שבוצע תשלום נוסף בסך של 10,000 דולר לפרו, עמד דוידי בקשר עם אחמד וקאסם אבו-רקייק (להלן: קאסם) להשלמת העסקה. ביום 4.4.2012 הועבר הסם ממצרים לישראל והגיע לידי קאסם. ביום 5.4.2012 ביקש שמעון מדוידי להעביר דוגמית מכמות הסם לאביטל. בהתאם, נסע דוידי לביתו של קאסם ונטל משם דוגמית של גרם וחצי של הסם שברשותו ויצר קשר, באופן ישיר ובאמצעות שמעון, עם אביטל ותיאם עימו את העברת הדוגמית. סמוך לשעה 19:30 נפגש דוידי עם אביטל באזור בית לחם הגלילית והעביר לידיו את דוגמית הסם, כשבמעמד זה ביקש אביטל מדוידי לקבל לידיו 50 גרם מהסם והתעניין לגבי הסם. סמוך ליום 6.4.2012 החליט דוידי כי ייקח לידיו את כל הסם לשם מכירתו. בהמשך סוכם בין דוידי לקאסם ואחמד כי שליחים מטעמם יבצעו את העברת הסם לידי דוידי בתחנת הדלק שעל כביש 6. קאסם ואחמד שלחו את אבו-רקייק מטעמם ברכב, כשחבילה ובה הסם ברשותו והוא חושד בתכולתה. דוידי שלח מטעמו את דמרי ברכב. בסמוך לשעה 22:15 נפגשו דמרי ואבו-רקייק במתחם תחנת הדלק, שם העביר אבו-רקייק לדמרי את חבילת הסם. דמרי הכניס את החבילה לתא המטען של רכבו, כשהוא חושד בתכולתה, ושניהם עזבו את המקום במכוניותיהם. זמן קצר לאחר מכן נעצרו דמרי ואבו-רקייק, כשהסם ברשות דמרי.

2.       האישום השני: בהמשך לאמור, הגיעו שוטרים לביתו של אביטל על מנת לעוצרו ולבצע חיפוש ביתו. לאחר שאביטל סירב לפתוח את הדלת, פרצו השוטרים לדירה, כאשר בינתיים שבר אביטל את כרטיס הסים ששימש לביצוע שיחות הטלפון במועדים הרלבנטיים לאירוע, במטרה להשמידו. במהלך החיפוש בבית נמצאו 66 גרם של סם מסוכן מסוג חשיש.

גזר דינו של דוידי

3.       כאמור, דוידי הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן (ממנו נמחק אחד האישומים) במסגרת הסדר טיעון והורשע בבית המשפט המחוזי ביום 12.5.2013. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש, אך הוסכם כי המאשימה (להלן: המדינה) תטען בעניינו לעונש של שמונה וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל, כשהטיעון ליתר רכיבי הענישה יוותר פתוח, ואילו דוידי יטען לעונש כראות עיניו.

4.       בעניינו של דוידי לא נערך תסקיר על ידי שירות המבחן ועל כן עמד בית המשפט תחילה על טיעוני הצדדים לעונש. המדינה עמדה על חומרתן של עבירות הסמים ופגיעתן החמורה בערכים חברתיים; על היותן של עבירות אלה מכת מדינה; וכן על נסיבות ביצוע העבירות מושא כתב האישום המתוקן, במסגרתן היווה דוידי נדבך מרכזי במערכת בינלאומית של ייבוא וסחר בסמים, וכאשר לעבירות קדם תכנון מורכב והנזק הצפוי מביצוען הינו חמור ומניעו בצע כסף בלבד. לאור האמור, ובהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת, טענה המדינה כי מתחם העונש ההולם בעניינו של דוידי נע בין שבע ל-12 שנות מאסר לריצוי בפועל וכי יש להשית על דוידי עונש של שמונה וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל, לצד קנס משמעותי. מנגד, דוידי, בן 46 נשוי ואב לשניים, טען כי מתחם הענישה ההולם בעניינו נע בין שלוש לחמש שנות מאסר לריצוי בפועל, וזאת בהתחשב: בהודאתו ובמשאבים השיפוטיים שחסכה; בחרטה שהביע; בעובדה שעברו הפלילי אינו מכביד וכולל מאסר אחד והרשעה משנת 2008 בגין החזקת נכס גנוב, אי מניעת פשע והעלבת עובד ציבור, לצד עבירות ישנות של תקיפה ואיומים משנים 1997-1996 ואירוע בודד של סחר בסמים בגינו נדון ל-18 חודשי מאסר בפועל; בכך שהוא לא הרוויח דבר מן העסקה; וכן בכך שלא היה הגורם הבכיר בביצוע העסקה. לצד זאת, העידו כעדי אופי מטעם דוידי בנו ואחיו, אשר העידו על הפגיעה שגרם מעצרו למשפחה ועל התגייסותה לטובתו.

5.       בית המשפט המחוזי עמד על חומרת עבירות הסמים בהן הורשע דוידי, על הערך המוגן שבבסיסן ועל עוצמת הפגיעה שגרמו לו מעשיהם של דוידי ושל שותפיו, אשר ביקשו לייבא לישראל ולמכור בה כמויות גדולות של סם מסוכן בשל בצע כסף. עוד עמד בית המשפט בהרחבה על מדיניות הענישה הנוהגת ביחס לעבירות סמים דומות לאלה בהן הורשע דוידי. בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות - ביצוען במסגרת קשר לייבוא כמות גדולה של קוקאין; פוטנציאל לרווח עתק; התכנון המוקדם והמשאבים הכלכליים הניכרים שנדרשו לצורך ביצוע העבירות; חלקו המשמעותי של דוידי בפרשה; הנזק הנכבד שצפוי היה להיגרם מביצוע העבירות נוכח כמות וטיב הסם; המניע לביצוע העבירות של בצע כסף - קבע בית המשפט כי מתחם העונש ההולם בעניינו של דוידי נע בין ארבע וחצי לשמונה שנות מאסר לריצוי בפועל. בית המשפט שקל לחומרה את עברו הפלילי של דוידי, הכולל הרשעות רבות, וביניהן הרשעות בעבירות סמים בגינן ריצה 18 חודשי מאסר בפועל, ואשר מלמד על חוסר רתיעתו מן הדין; וכן את התחברותו לגורמים פליליים לצורך תכנון וביצוע עבירות סמים, באופן מתמשך. לקולא שקל בית המשפט את העובדה שדוידי נטל אחריות על מעשיו, הביע חרטה והודה במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון, וכן את פגיעת העונש במשפחתו של דוידי ואת התגייסות משפחתו לטובתו. על כן, גזר בית המשפט על דוידי את העונשים שברישא.

גזר דינו של אביטל

6.       לאחר שדוידי הודה במיוחס לו כמפורט לעיל, ובהתאם להסכמת הצדדים כי עניינו של אביטל יופרד מעניינם של יתר הנאשמים בפרשה וכי הלה יחזור בו מכפירתו ברשות בית המשפט, הודה אביטל בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון והורשע בבית המשפט המחוזי ביום 26.5.2013. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש, אך הוסכם כי המדינה תטען לעונש של שלושים חודשי מאסר לריצוי בפועל, כשהטיעון ליתר רכיבי הענישה יוותר פתוח. עוד הובהר כי העבירה של ניסיון לעסקה אחרת בסם מתייחסת ל-50 גרם מהסמים שנזכרו בכתב האישום.

7.       בתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של אביטל, בן 41 ואב לשניים, עמד שירות המבחן על נסיבותיו האישיות והמשפחתיות ועל כך שמשנת 2004 מצוי אביטל בהליך שיקומי, במסגרתו הוא עומד בקשר עם שירות המבחן ושינה את אורחות חייו, כאשר, בין היתר, נגמל מסמים. שירות המבחן התרשם כי אביטל לוקח אחריות על מעשיו וחש חרטה, אך נוטה למזער את חלקו בהם. שירות המבחן התרשם כי יש מקום להתערבות טיפולית בעניינו, שכן ללא התערבות טיפולית אינטנסיבית קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות מפירת חוק. על כן, המליץ שירות המבחן, לאחר התלבטות, כי אביטל יועמד בצו מבחן למשך 18 חודשים וכן ירצה עונש בדרך של עבודות שירות.

8.       בית המשפט המחוזי עמד תחילה על טיעוני הצדדים לעונש. המדינה עמדה על חומרת העבירות בהן הורשע אביטל, על חומרת נסיבות ביצוען ועל הענישה הנוהגת בפסיקה ביחס אליהן, כמפורט לעיל. עוד עמדה המדינה על עברו הפלילי של אביטל, הכולל הרשעות בעבירות סמים. הודגש כי לאביטל חלק מרכזי בפרשה מושא האישום הראשון וכי האישום השני מיוחס לו בלבד. לאור האמור, טענה המדינה כי יש להטיל על אביטל עונש נפרד בגין כל אחד מן האישומים, וכי מתחם העונש ההולם ביחס לאישום הראשון נע בין 18 ל-36 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד קנס משמעותי, ואילו מתחם העונש ההולם ביחס לאישום השני נע בין שישה ל-12 חודשי מאסר לריצוי בפועל. נטען כי אין לקבל את המלצת שירות המבחן בעניינו של אביטל: בהתחשב בכך שאביטל מנע מהשוטרים להיכנס לביתו ואף השמיד ראיה; בכך שפגיעת העונש בו, לשיטת המדינה, אינה יוצאת דופן; ובכך שאביטל לא נטל אחריות מלאה על מעשיו ולא הביע חרטה. בהמשך לכך, נטען כי לנוכח שיקולי הרתעה יש להשית עליו עונש ברף הבינוני-עליון של המתחמים המפורטים, קנס, מאסר מותנה ופסילת רישיון. מנגד, אביטל עתר לאימוץ המלצת שירות המבחן בעניינו וטען כי חלקו בפרשה מושא האישום הראשון נקודתי בלבד. כמו כן, טען אביטל כי קיבל 1.5 גרם קוקאין לשימושו העצמי בלבד, וכי העסקה לרכישת 50 גרם מן הסם שאותה ניסה לבצע, כלל לא הייתה קרובה לצאת אל הפועל. עוד ציין אביטל כי חוות דעת הממונה על עבודות השירות בעניינו הייתה חיובית וכי מזה שנתיים הוא מלווה על ידי שירות המבחן ועשה התקדמות משמעותית. עוד טען אביטל כי הוא ובת זוגו מצפים לילד לאחר טיפולי הפריה ממושכים, וכי הנזק הצפוי למשפחתו משליחתו למאסר הינו גדול במיוחד. באשר לעברו הפלילי; טען אביטל כי משנת 2003 לא עבר כל עבירה בתחום הסמים.

9.       בית המשפט המחוזי עמד על חומרת עבירות הסמים בהן הורשע אביטל, על נסיבות ביצוען, על חלקו בהן, ועל נזקיהן הפוטנציאליים, הגם שהעסקה שביקש אביטל לבצע לא יצאה אל הפועל, כמו גם על העבירות בהן הורשע אביטל במסגרת האישום השני. בהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, קבע בית המשפט כי מתחם העונש ההולם בעניינו של אביטל באשר לאישום הראשון נע בין 10 ל-32 חודשי מאסר לריצוי בפועל ואילו באשר לאישום השני נע המתחם ההולם בין ארבעה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות לבין 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בתוך כך, נדחתה טענת אביטל כי היה על בית המשפט לקבוע מתחם ענישה אחד לשני האישומים.

10.     בית המשפט המחוזי שקל לחומרה את העובדה כי אביטל נוטה למזער את חלקו בעבירות, כעולה מהתסקיר בעניינו, וכן את עברו הפלילי, הכולל הרשעות רבות, וביניהן הרשעות בעבירות סמים, אך התחשב, בהקשר זה, בכך שהרשעתו האחרונה של אביטל התרחשה בשנת 2003. לקולא שקל בית המשפט: את הודאתו של אביטל, אשר הביאה לחיסכון זמן שיפוטי; את נטילת האחריות מצידו; את המלצת שירות המבחן בעניינו; את המעצר הארוך בו היה נתון; את הקשר הארוך שהוא מקיים עם שירות המבחן ואת השיפור שחווה במהלכו; את רצונו להשתלב בהליך טיפולי; וכן את מצבו הזוגי והעובדה שאביטל ובת זוגו מצפים לילד. בשקלול כל האמור, קבע בית המשפט כי יש להטיל על אביטל עונש משמעותי ומרתיע בגבולות הסדר הטיעון, אך משסבר כי עמדת המדינה נוטה לחומרה, גזר בית המשפט על אביטל את העונשים שברישא.

11.      תסקיר שירות המבחן בעניינו של אביטל מיום 23.6.14; שירות המבחן מעדכן כי התייחסותו של אביטל לעבירות שביצע נותרה בעינה, כאשר הוא מביע מוטיבציה מילולית להשתלב בטיפול, אך אינו מפנים את בעייתיות מעשיו. שירות המבחן חוזר ומדגיש כי בלא התערבות טיפולית משמעותית קיים סיכון גבוה להישנות ביצוע עבירות על החוק מצידו של אביטל וכי בנסיבות אלה הוא אינו בא בהמלצה טיפולית בעניינו. יחד עם זאת, מציין שירות המבחן כי במידה ובית המשפט יראה לנכון לבחון את אפשרות שילובו של אביטל בהליך טיפולי, יש לדחות את מועד ההכרעה בערעור בחמישה חודשים, לצורך מיצוי אבחונו.

תמצית נימוקי המדינה (ע"פ 5953/13)